מסורת לבית עבו
=== טקסט מויקיפדיה נא למחוק ===
משפחת עבו היא משפחה יהודית שעלתה לארץ ישראל מאלג'יר ב-1817 והשתקעה בצפת – משום היותה מרכז רוחני חשוב לתורת הקבלה ובגלל קרבתה להר מירון, מקום קברו של רבי שמעון בר יוחאי.
השם עבו – מקורו בספר תהילים, ראשי תיבות מפסוק ח' בפרק קי"א: "עשויים באמת וישר".
תרומתם לראשית ההתיישבות בגליל
התיישבותה בצפת של משפחת עבו, מהמכובדות והאמידות באלג'יריה, תרמה רבות לחיזוקה ולביטחונה של הקהילה היהודית במקום, ומילאה תפקיד חלוצי בייזום התיישבות יהודית חקלאית בגליל ובעמק החולה. במשך שלושה דורות רצופים שימשו בני המשפחה קונסולים של צרפת בגליל, תחת המשטר העות'מאני ב"תקופת הקפיטולציה". מסורת משפחתית, שמקורה במחצית הראשונה של המאה ה-19 והנשמרת עד היום, היא תהלוכת ספר התורה העתיק בערב ל"ג בעומר מבית עבו בצפת לקברו של שמעון בר יוחאי במירון, אירוע רב משתתפים המסמל מזה כמאתיים שנה את פתיחתן הרשמית של חגיגות ל"ג בעומר.[1]
על פי ההיסטוריון יוסף שרביט, הרב שמואל עבו, אבי שושלת המשפחה בארץ, ייסד טיפוס חדש של מנהיגות המשלבת אפיקי פעילות ציבורית רבגונית: כרבה הראשי של צפת ונשיא "הכולל הספרדי", כסוכן קונסולרי של צרפת המקדם את החסות הצרפתית ברחבי הגליל וכגואל קרקעות רב פעלים המכלכל צעדיו בין המיעוטים השונים השוכנים בצפון ארץ ישראל תחת השלטון העות'מאני.[2] בשנת 1870 – שמונה שנים לפני ייסודה של פתח תקווה – הקים הרב שמואל עבו את היישוב היהודי הראשון שהוקם במאה ה-19 על אדמת הר מירון, ובחודש אייר תרל"ח (1878), ביוזמתה ובעידודה של משפחת עבו, התיישבו כ-30 משפחות מצפת בשיפולי הכפר הערבי ג'עוני (שמה הקודם של ראש פינה) והקימו שם מושבה בשם "גיא אוני". בכך הקדימו בני משפחת עבו את אנשי העלייה הראשונה, שההיסטוריוגרפיה המקובלת מצביעה על עולים אלו מאירופה כעל חלוצי המפעל הציוני של העלייה וההתיישבות ומתעלמת, משום מה, מהיישובים החקלאיים שנוסדו קודם לכן.
"היה זה מפעלם של בני משפחת עבו שאפשר את ההתיישבות היהודית בראש פינה, יסוד המעלה, משמר הירדן, דרום מערב הגולן, מחניים ועין זיתים" – כותב ד"ר יוסף שרביט, בעבודת המחקר שלו, 'צרפת בגליל במאה ה-19'. על פי שרביט, אדמותיהם של רבים מיישובים אלו נרכשו תחילה על ידי משפחת עבו, ונמכרו מאוחר יותר לעולים מאירופה. על פי שרביט, על אף שמשפחת עבו היא בשר מבשרו של היישוב הישן, הרי שקורותיה מבססות את הטענה שהיישוב הישן הספרדי מבשר את ניצני היישוב החדש ומהווה את שורשיו.
הרב שמואל עבו – תחילתה של השושלת בארץ
ספר התורה של משפחת עבו
אבי השושלת של משפחת עבו בארץ הוא הרב שמואל עבו. הוא נולד באלג'יר בשנת 1789 לאביו, אברהם, שהיה סוחר אמיד ובעל נכסים. שמואל הוסמך לרבנות ובשנת 1817 עלה לארץ עם משפחתו, והתיישב בצפת. נולדו לו שלושה בנים – אברהם,[3] יצחק ויעקב, ושתי בנות: שרה ושמחה.
מעמדם של יהודי צפת בתחילת המאה ה-19 היה דל ועלוב. הם סבלו ללא הרף מהתנכלויותיהם של שכניהם הערבים, שהתנפלו עליהם בכל עת מצוא. הרב שמואל עבו תבע מהשלטונות להעניק ליהודים זכות חוקית להגן על עצמם בנשק. משלא נענה, נסע לאלג'יר ובהשתדלותם של ראשי העדה ונכבדיה נתמנה מטעם ממשלת צרפת לקונסול כללי בגליל, ועד מהרה הפך למנהיגה הרוחני של הקהילה היהודית והיה נכבד מאוד גם על התושבים המוסלמים והנוצרים.
מעשהו הראשון כקונסול היה להכניס מספר גדול ומכריע של בני היישוב היהודי בצפת ובטבריה תחת חסותה של ממשלת צרפת, על ידי רישומם כנתיניה. בית עבו, שמעל שערו התנוסס דגלה של צרפת, שימש לרבים, יהודים ואחרים, מקלט מהתנכלויותיהם של השלטונות העות'מאנים.
כעבור שנים אחדות הפליג הרב שמואל עבו להודו וקיבל מידי דוד ששון את המונופול למסחר בצבע הבגדים אינדיגו, העשוי מצמח הניל המכסיף (אינדיגופרה) בארץ ישראל ובסביבתה. בהודו נתקל לראשונה בסוגיית עדת בני ישראל ועם שובו לארץ העלה את הנושא לפני רבני צפת וירושלים, והללו פסקו, לאחר בירור מתמשך, ש"בני ישראל" הם יהודים לכל דבר.[4] בשנת 1952 ניתן תוקף לאותה פסיקה על ידי הרבנות הראשית בארץ בראשות הרב יצחק נסים והרב איסר יהודה אונטרמן.
אחד ממפעליו החשובים של הרב שמואל עבו היה הקמת המבנה מעל קבר רבי שמעון בר יוחאי בהר מירון. עד לבואו היה המבנה מוזנח ונטוש; הוא גידר את חלקת הקבר, הקים את מבנה בית הכנסת שמעליו ושיקם את הריסות בית הכנסת של האר"י בצפת. לאחר הרעש הגדול סייע לבנות מחדש את הרובע היהודי בצפת, שחרב, ואף הזמין לשם כך פועלים מקצועיים מדמשק. הרב שמואל עבו רכש בשנת 1870 כ-7,000 דונם של אדמה חקלאית בכפר מירון, ויישב במקום עשרות משפחות יהודיות מיוצאי כורדיסטן.
=== טקסט מויקיפדיה נא למחוק ===
